מוהל

מוהל מוסמך הינו מוהל הנושא תעודת הסמכה בתוקף:

תעודת מוהל מוסמך

מוהל מוסמך

ספר אור זרוע ח"ב - הלכות מילה סימן קז  ה] מנהג בישראל שהאחד נעשה בעל ברית לתינוק הנימול ותופס אותו על יריכיו. וסמך למנהג זה דאמרי' בשוחר טוב במזמור החזק מגן וצינה א"ל הקב"ה מה אתה עושה לי א"ל אני משבחך בכל אבריי בראשי אני קודה בתפלתי בשערות לא תקיפו פאת ראשכם וכו' עד ביריכו אני נעשה סנדיקניס בילדים הנימולים עליהם היינו שתופס תינוק הנימול על יריכיו כשמלים אותו:[ב] וצריך לחפש אחר יהודי טוב לעשותו בעל ברית כדי שיבא אליהו ז"ל וישב על הקטידרא אצלו בשעת המילה כמ"ש רב שרירא גאון ז"ל מנהג בישראל להעמיד קטידרא מכוסה במעיל אצל בעל ברית משום כבודו של אליהו ז"ל דמתקרי מלאך הברית כדתניא בברייתא דר' אליעזר בענין ויאמר קנא קנאתיו גו' א"ל הקב"ה לאליהו בשטים אתה מקנא על גילוי עריות שנא' פנחס בן אלעזר וגו' וכאן אתה מקנא על עסק הברית חייך אני אכרות ברית עמך ברית שלום וברית כהונה ולא עוד אלא שאין ישראל עושין ברית מילה עד שאתה רואה בעיניך ומיכן נהוג רבנן למעבד מושב כבוד למלאך הברית והוא אליהו זכור לטוב:[ג] וצריך נמי לחפש אחר המוהל יהודי טוב כדאמרינן במדרש חזית המול ימול יבא טהור ויטפל עם הטהור ר' אבין בשם ר"ש אילולי מקרא כתוב א"א לאומרו שהקב"ה נעשה שושבינו של אברהם במילה דכת' וכרות עמו הברית: 

תלמוד בבלי מסכת נדרים דף לא:

 רבי ישמעאל אומר: גדולה מילה - שנכרתו עליה שלש עשרה בריתות. רבי יוסי אומר: גדולה מילה - שדוחה את השבת חמורה. רבי יהושע בן קרחה אומר: גדולה מילה - שלא נתלה לו למשה הצדיק עליה מלא שעה. רבי נחמיה אומר: גדולה מילה שדוחה את הנגעים. רבי אומר: גדולה מילה - שכל המצות שעשה אברהם אבינו לא נקרא שלם עד שמל, שנאמר: [בראשית יז] התהלך לפני והיה תמים. דבר אחר: גדולה מילה - שאלמלא היא לא ברא הקב"ה את עולמו, שנאמר:[ירמיהו לג] כה אמר ה' אם לא בריתי יומם ולילה חקות שמים וארץ לא שמתי.  גמ'. תניא, ר' יהושע בן קרחה אומר: גדולה מילה - שכל זכיות שעשה משה רבינו לא עמדו לו כשנתרשל מן המילה, שנאמר: [שמות ד] ויפגשהו ה' ויבקש המיתו. אמר רבי: ח"ו שמשה רבינו נתרשל מן המילה, אלא כך אמר: אמול ואצא סכנה היא, שנאמר: [בראשית לד] ויהי ביום השלישי בהיותם כואבים וגו'. אמול ואשהא שלשה ימים, הקב"ה אמר לי [שמות ד] לך שוב מצרים! אלא מפני מה נענש משה? מפני שנתעסק במלון תחלה, שנאמר: [שמות ד] ויהי בדרך במלון. רשב"ג אומר: לא למשה רבינו בקש שטן להרוג אלא לאותו תינוק, שנאמר: [שמות ד] כי חתן דמים אתה לי, צא וראה מי קרוי חתן? הוי אומר: זה התינוק.

דרש רבי יהודה בר ביזנא: בשעה שנתרשל משה רבינו מן המילה, באו אף וחימה ובלעוהו ולא שיירו ממנו אלא רגליו, מיד: ותקח צפורה צור ותכרת את ערלת בנה, מיד: וירף ממנו. באותה שעה ביקש משה רבינו להורגן, שנאמר: [תהלים לז] הרף מאף ועזוב חמה, ויש אומרים: לחימה הרגו, שנא': [ישעיהו כז] חמה אין לי. והכתיב: [דברים ט] כי יגורתי מפני האף והחמה! תרי חימה הוו. ואיבעית אימא: גונדא דחימה.

 תניא, רבי אומר: גדולה מילה, שאין לך מי שנתעסק במצות כאברהם אבינו, ולא נקרא תמים אלא על שם מילה, שנאמר: [בראשית יז] התהלך לפני והיה תמים, וכתיב: ואתנה בריתי ביני ובינך.

 ד"א: גדולה מילה - ששקולה כנגד כל המצות שבתורה, שנאמר: [שמות לד] כי על פי הדברים האלה וגו'. דבר אחר: גדולה מילה - שאילמלא מילה לא נתקיימו שמים וארץ, שנאמר:[ירמיהו לג] אם לא בריתי יומם ולילה וגו': ופליגא דר' אליעזר, דאמר ר' אליעזר: גדולה תורה - שאילמלא תורה לא נתקיימו שמים וארץ, שנאמר: אם לא בריתי יומם ולילה חקות שמים וארץ לא שמתי וגו'.

מדרש אגדה (בובר) בראשית פרק יב  עשר נסיונות נתנסה אברהם אבינו א אור כשדים. ב טלטולו מבית אביו, שנאמר לך לך. ג רעב, דכתיב ויהי רעב (בראשית יב י). ד על עסק אשתו, וכתיב ותקח האשה בית פרעה (שם יב טו). ה בין הבתרים, שנאמר ידוע תדע (שם טו יג). ו אשתו עקרה, שנאמר ותהי שרי עקרה (שם ל יא). ז ברית מילה. ח על עסק שרה עם אבימלך. ט על עסק השלוח ששלח הגר ובנה ישמעאל, כדכתיב וירע הדבר מאד וגו' (שם כא יא). י עקידת יצחק: מארצך וממולדתך ומבית אביך [אל הארץ אשר אראך]. למה אמר לו כל אלו כדי ליתן לו שכר על כל אחת ואחת:

בראשית רבה (וילנא) פרשה יא  פילוסופוס אחד שאל את רבי הושעיה, א"ל אם חביבה היא המילה מפני מה לא נתנה לאדם הראשון?, א"ל מפני מה אותו האיש מגלח פאת ראשו, ומניח את פאת זקנו, א"ל מפני שגדל עמו בשטות, א"ל אם כן יסמא את עינו ויקטע את ידיו וישבר את רגליו על ידי שגדלו עמו בשטות, א"ל ולאלין מיליא אתינן, אתמהא, א"ל להוציאך חלק אי אפשר אלא כל מה שנברא בששת ימי בראשית צריכין עשייה, כגון החרדל צריך למתוק, התורמוסים צריך למתוק, החיטין צריכין להטחן, אפילו אדם צריך תיקון.

תולדות יצחק בראשית פרק יז  (י) זאת בריתי אשר תשמרו ביני וביניכם ובין זרעך אחריך המול לכם כל זכר

המול לכם כל זכר, במדרש, מצות מילה היא כקרבן, וכשם שדם הקרבן לכפרה על המזבח, כן דם המילה מכפר, ועל כן מצותה בשמיני כקרבן, שנאמר ומיום השמיני והלאה ירצה לקרבן אשה וגומר [ויקרא כב כז],

וכמו שכתוב בקרבן ואכלו אותם אשר כופר בהם [שמות כט לג], שאכילת הקרבן מכפרת, כך נהגו ישראל שעושים סעודה ביום המילה.

ועוד גדול כח המילה מן הקרבן, שהקרבן בממונו, והמילה בגופו. ובבראשית רבה [כא ט] להט החרב, להט זו גיהנם שמלהטת האדם, החרב זו מילה שנאמר עשה לך חרבות צורים [יהושע ה ב], אמר הקב"ה מי מציל את בני מאש לוהט, המילה, לא תירא לביתה משלג כי כל ביתה לבוש שנים [משלי לא כא], משלג זו גיהנם שנאמר [תהלים סח טו] תשלג בצלמון, בזכות מילה כי כל ביתה לבוש שנים זה דם מילה.

ובפרקי רבי אליעזר [כט], אברהם מל עצמו ביום הכפורים, שנאמר כל מלאכה לא תעשו בעצם היום הזה [ויקרא כג כח], וכתיב בעצם היום הזה נמול אברהם [בראשית יז כו], ובכל שנה ושנה רואה הקדוש ברוך הוא בריתו של אברהם אבינו ומכפר על כל עונות בני ישראל, שנאמר כי ביום הזה יכפר עליכם וגו' [ויקרא טז ל].

מלאכי פרק ג (א) הִנְנִי שֹׁלֵחַ מַלְאָכִי וּפִנָּה דֶרֶךְ לְפָנָי וּפִתְאֹם יָבוֹא אֶל הֵיכָלוֹ הָאָדוֹן אֲשֶׁר אַתֶּם מְבַקְשִׁים וּמַלְאַךְ הַבְּרִית אֲשֶׁר אַתֶּם חֲפֵצִים הִנֵּה בָא אָמַר יְקֹוָק צְבָאוֹת:

רד"ק: האדון - הוא מלך המשיח והוא מלאך הברית, או אמר מלאך הברית על אליהו, וכן אמר באגדה שאליהו קנא על ברית מילה שמנעה מהם מלכות אפרים, שנאמר קנא קנאתי לה' אלהי ישראל כי עזבו בריתך בני ישראל, אמר לו קנאת בשטים וכאן אתה מקנא על המילה חייך שאין ישראל עושים ברית מילה עד שאתם רואה בעיניך, מכאן התקינו לעשות כסא הכבוד לאליהו שנקרא מלאך הברית שנאמר ומלאך הברית אשר אתם חפצים הנה בא אמר ה' צבאות:

 כאשר היו בני ישראל במדבר ארבעים שנה לא מלו עצמם, וכאשר נכנסו לארץ ישראל צוה הקב"ה ליהושע עשה לך חרבות צורים ושוב מול את בני ישראל שנית:

רד"ק יהושע פרק ה   בעת ההיא - בעוד שהיו בגלגל צוה לו האל למול כדי שיעשו פסח כי בי' לחדש עברו ובג' ימים היה להם להיות נכונים לעשות הפסח ולהזות ולטבול כי טמאי מתים היו בהם ושיהיו נמולים כלם כדי שיקריבו הפסח בי"ד.

 וארז"ל כי בי' לחדש ביום בואם הזו כלם הזאה ראשונה שהיא הזאת ג' ובערב הפסח עשו הזאה שנייה שהיא הזאת ז' שהרי צריך בין הזאה להזאה ד' ימים ומלו באלו ד' ימים וטבלו ועשו פסחיהם בטהרה

ומפני מה לא מלו הילודים במדבר ארז"ל כי 40  שנים שהיו ישראל במדבר לא נשבה להם רוח צפונית כי היכי דלא ליבדרו ענני כבוד לפיכך לא מלו כי רוח צפונית רפואה למכת דם וזולתה סכנה ואמר ביומא דעיבא וביומא דשות' לא מהלינן ולא מסוכרינ' פי' אין מלין ואין מקיזין שותא היא רוח קדים כי היא סכנה למוציא דם ואם יאמר אדם וכי כל יום ויום כשהזכר נמול אדם שומר לו רוח צפונית? יש לומר הטעם כי בכל יום נושבת כמו שארז"ל ד' רוחות מנשבות בכל יום ורוח צפונית עם כל אחד מהן וברוב הימים היא לבדה גוברת על שאר הרוחות לפי' מלין בכל יום על הרוב ורוח צפונית היא המפזרת העננים כמו שכתוב רוח עברה ותטהרם ועל רוח צפונית הוא אומר כי אין יום בהיר וטהור אלא עם רוח צפונית וכן הוא אומר מצפון זהב יאתה ועם שאר הרוחות ימצאו העננים לרוב שאינן מתפזרות מפניהם ואף על פי שרוח צפונית עמהם כמו שאמרנו היא טפילה להם אבל בהיותה גוברת היא מפזרת העננים ולפי שבמדבר לא נשבה בטלו המילה ורז"ל לא אמרו טעם למה אין נשמרים עתה מלימול ביומא דשות' אבל אמרו כיון שהרגילו אינו מזיק וכן אמרו והאידנא דדשו בה רבים שומר פתאים ה' ואם יאמר אדם יכול היה הקב"ה להשיב רוח צפונית ולא יתבדרו ענני כבוד ולא תבטל מצות מילה אמת הוא כי לא יבצר ממנו מזמה יתברך וית' והוא ית' המצוה על המילה לשמנה ימים הוא החריש מהם ולא הזהירם למול הילודים כל אותן שנים לפי שהמצוה אינה בטלה כי אם לא היתה בזמנה יכולה להיות אחר זמן ובעבור האריך זמן המצוה לא ישנה הקב"ה מנהג העולם כי אע"פ שמשנה מנהג העולם בקצת הנסים בקריע' ים סוף והירדן ועמיד' השמש לא יעשה כן ברוב הנסים כי אפי' בנצוח המלחמות ועזרו לאוהביו היה עושה ע"י סבה כמנהג העולם במלחמות כמו שצוה מלחמת יריחו הקפת העיר בשופרות כמו שעושין הצרים על עיר להפחידם ולהבהילם וכמו שצוה במלחמת העי שים לך אורב לעיר מאחריה כמו שהוא מנהג העולם וכן במלחמות אחרות ולא נוכל לומר כי שלא ברצון הש"י נמנעו מלימול הילודים במדבר כי לא ראינו שהוכיחם נביא על זה שלא מלו כל אותן שנים שהיו במדבר ומפני זה לא עשו גם כן פסח כי אם בשנה השנית שיצאו ממצרים לפי שהיו ערלים ומילת הזכרים אפי' מקצת מעכבת מעשות הפסח שנ' המול לו כל זכר ואז יקרב לעשותו ויש דרש כי שבט לוי מלו במדבר וסמכו זה לפסוק ובריתך ינצורו ויש לפרש ג"כ כי לפי' לא מלו כל אותן השני' לפי שנ' על פי ה' יחנו ועל פי ה' יסעו ולא היו יודעים יום נסעם ואם היו מלים הילודים והיו נוסעים יום המילה היו הנמולים בסכנה מפני הדרך וזה הוא שאמר כי לא מלו אותם בדרך כי הנה ראינו משה רבינו ע"ה איחר זמן מילת בנו בעבור הדרך וזהו שאמר כי לא מלו אותם בדרך וא"ת הנה ראינו שנענש משה על עכוב המילה ההיא כמו שכתוב ויבקש המיתו לא נענש אלא לפי שלא נתעכב במדין עד מול בנו ועד חיותו כי ביום נסעו לא נסע על פי הדבור כי אע"פ שאמ' לו הקב"ה לך שוב מצרים לא אמר לו שיסע בו ביום והי' לו למול את בנו ולהתעכב עד חיותו ואח"כ ללכת מצרים במצות הבור' ועל כן הוכיחו בדרך על יד החולי ושמר לו עד שהיה במלון שיוכל למול שם ולהתעכב שם ומפני זה עשו פסח במדבר בשנה השנית כי מלו כלם לפי שלא היו בדרך כי לא נסעו כל אותה שנה כי עשו המשכן שם במדבר סיני ולא אמר כי לא מלו אלא הילודים בדרך וכל זמן שהיו במדבר סיני לא היו בדרך וזהו טעם הנכון בעיני:

ירמיהו פרק יא  (טו) מֶה לִידִידִי בְּבֵיתִי עֲשׂוֹתָהּ הַמְזִמָּתָה הָרַבִּים וּבְשַׂר קֹדֶשׁ יַעַבְרוּ מֵעָלָיִךְ כִּי רָעָתֵכִי אָז תַּעֲלֹזִי: 

רד"ק

ובמדרש בשעה שחרב בית המקדש מצאו הקב"ה לאברהם עומד בבית המקדש ואמר לו מה לידידי בביתי אמר לו על עסקי בני באתי אמר לו בניך חטאו וגלו אמר לו שמא בשוגג חטאו אמר לו עשותה המזמת' אמר לו שמא מעוטם חטאו אמר לו הרבים אמר לו היה לך לזכור בשר המילה אמר לו ובשר קדש יעבור מעליך אמר לו שמא אם המתנת להם היו חוזרים בתשובה אמר לו כי רעתיכי אז תעלוזי אמר לו שמא חס ושלום אין להם תקנה אמר לו זית רענן וגו':